החלטה בתיק מ"ת 31976-06-12 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 ( להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשם מוחסן חוסאם (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו שמונה אישומים שונים שעניינם בעבירות זיוף ומרמה; גניבה בידי מורשה; הלבנת הון; ועבירות מס.העבירות המיוחסות למשיב בוצעו על ידו שהוא פועל כעורך דין, והן בוצעו נגד לקוחותיו או על רקע זה.

באישום הראשון, מתואר כי המתלונן, אברהם יוסף, פנה אל המשיב במהלך חודש אוקטובר 2010 לצורך ייצוגו במכירת נכס שבבעלותו, משכך המשיב החתים המתלונן על יפוי כוח בלתי חוזר וסיכם עמו למכור הנכס בתומרת סך של 160 אלף ש"ח. ביום 24.11.2010 ערך המשיב הסכם מכר עם קובי שבת (להלן: " הקונה הראשון") תמורת 230 אלף ש"ח, זאת ללא ידיעת המתלונן, תוך זיוף חתימת המתלונן וכן הצגת מצג שווא בפני המתלונן והקונה הראשון. המשיב קיבל מלוא התמורה מהקונה הראשון והשאירם בידו לשימושו האישי, לאחר שעשה בהן פעולות שונות על מנת להסתיר את מקור הכסף. בהמשך, ביום 30.1.11 ערך המשיב הסכם מכר נוסף עם משפחה קסה (להלן: " הקונה השנייה") במסגרתו סוכם על מכירת הנכס בתמורה ל 160 אלף ש"ח. המשיב קיבל מלוא התמורה מהקונה השנייה והשאיר הכספים לשימושו האישי, לאחר שעשה בכסף פעולות שונות על מנת להסתיר את מקור הכספים. לאחר שנודע למתלונן על העברת החזקה בנכס לאחר, הציג בפניו המשיב מצג שווא לפיו הוא שיפץ הנכס והשכירו לאחר בעבור המתלונן וכן העביר למתלונן סך של 14,400 ש"ח עבור דמי שכירות. בגין מעשים אלו יוחס למשיב עבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; עבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(3) לחוק העונשין; עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; עבירה של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.

בהתאם למתואר באישום השני, ערך המשיב ביום 24.6.11 הסכם מכר לדירה, לפיו המתלוננים (יעל ומנח בטבבו) ימכרו דירתם שבחדרה לאדוארד סאיג (להלן:" הרוכש"), תמורת 440,000 ש"ח, שבהתאם להסכם היה על המוכרים לסלק יתרת המשכנתא בסך 230,617 ש"ח באמצעות המשיב ויתרת הכסף הייתה אמורה לעבור לידי המתלוננים. המשיב קיבל מהרוכש את מלוא התמורה, העבירה סך של 9500 ש"ח למתווך במכירת הדירה וסך של 185 אלף ש"ח לבנק מזרחי על חשבון המשכנתא, ואת יתרת הכספים בסך של 245,500 ש"ח לקח המשיב לידו לשימושו האישי ולאחר שעשה בכסף פעולות על מנת להסוות את מקורו.  בגין מעשים אלו יוחס למשיב עבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; עבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(3) לחוק העונשין; עבירה של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיפים 418+ 420 לחוק העונשין.

ב אישום השלישי נטען כי ביום 11.10.10 ערך המשיב הסכם מכר למכירת דירה שבבעלות אברהם אהרון (להלן: " המתלונן") וליאן אהרון, לידי משפחה קוריסה (להלן: " הרוכשים") בתמורה ל 760,000 ש"ח. הרוכשים העבירו הכספים לידי המשיב עד ל- 17.11.10. לאחר פניות חוזרות ונשנות ולאחר שהמתלונן שכר שירותיו של עו"ד לויט על מנת לעזור לו לקבל הכספים מהמשיב, העביר המשיב לאבי המתלונן שני צ'קים על שמה של רוקייה (אחות המשיב) בסך כולל של 171,000 ש"ח תוך הצגת מצג שווא לפיו רוקייה הינה הרוכשת של הדירה. אם כי צ'קים אלו לא נפרעו. ביום 1.5.11 ולאחר פניות חוזרות של המתלונן, העביר המשיב לידי המתלונן צ'ק על סך של 100,000 ש"ח הרשום על שם קובי שבת (המתלונן באישום הראשון). כמו כן העביר המשיב למתלונן לאחר תאריך 17.2.11 סך של 20,532 ש"ח הן אם למתלונן או לצדדים שלישים בגין חובות המתלונן. כך גם העביר לו סך של 116,300 ש"ח באמצעות מנגנון "מזומן בזמן" בעבור רכישת רכב ותשלומי חוב שונים. המעשי המשיב הוא שלח ידו בסך של 143,167 ש"ח השיכים למתלונן, לשימושו האישי. בגין כך יוחס למשיב עבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(3) לחוק העונשין.

בהתאם לאישום הרביעי, מתואר כי במסגרת עבודתו של המשיב כעו"ד הוא ייצג את משפחת קשקוש ואחרים (להלן: " הלקוחות") בתביעה נגד אחמד פרוג'ה (להלן: " המתלונן") ואחרים. המתלונן שביקש לסיים הסכסוך המשפטי בפשרה פנה למשיב בעניין זה. בהתאם לסיכום בין המתלונן והמשיב סוכם כי המתלונן יעביר לטובת הלקוחות סך של 103,000 ש"ח בצירוף 13,000 ש"ח שכ"ט עבור המשיב. המתלונן העביר למשיב בנאמנות את סך של 116,000 ש"ח. המשיב לא העביר הכספים לידי לקוחותיו ועשה בהם שימוש לצרכיו האישיים, ולאחר שעשה בכסף פעולות להסוואת מקורם. בגין מעשים אלו יוחס למשיב עבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; עבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(3) לחוק העונשין; עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

ב אישום החמישי נטען כיביום 10.1.11 ערך המשיב חוזה למכירת הדירה השייכת לדימטרי בלשוב וסופיה קרסילניקוב (להלן: " המתלוננים") לידי גל גמליאל (להלן: " הרוכש"), שבהתאם לאמור בו מסר הרוכש באותו יום צ'ק בנקאי על סך 170,000 ש"ח להסרת עיקול שרבץ על הדירה ורישום הערת אזהרה. בהתאם למוסכם היה על המשיב להפקיד הצ'ק בנאמנות עד למחיקת העיקול ורישום הערת אזהרה לטובת הקונה, וזאת עד ליום 15.2.11 לכל המאוחר. אם כי המשיב הפקיד הכסף בחשבון נאמנות שהנהנה הוא רוקייה (אחות המשיב). בהמשך לכך ביצע המשיב מספר פעולות, ובכללם מכירת דירה פיקטיבית וכהנה, על מנת להסוות את מקור הכסף. לאחר פניות נשנות מצד המתלוננים והרוכש, העביר המשיב סך של 163 אלף ש"ח לטובת סילוק העיקול שרבץ על הנכס. ביום 3.4.11 באחת הפעמים בהן הגיעה המתלוננת למשרדו של המשיב כדי לדרוש את כספה בחזרה, ביקשה ממנו המתלוננת להישאר במשרד עד לקבלת כספה, אולם המשיב דחף אותה בידיו ויצא מהמשרד. בגין מעשים אלו יוחס למשיב עבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; עבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(3) לחוק העונשין; עבירה של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיפים 418+ 420 לחוק העונשין; עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 378 לחוק העונשין.

בהתאם לאישום השישי, המשיב ייצג את ליאת ומרדכי לוסון (להלן: " המתלוננים") בייצוגם בתביעת נזקי גוף. המשיב קיים משא ומתן עם חברת הביטוח והגיע לפשרה לפיה כל אחד מהמתלוננים יקבל סך של 10,000 ש"ח וחב' הביטוח תשלם למשיב שכ"ט בגובה 11%. חברת הביטוח העבירה ביום 19.9.11 לידיו של המשיב, שני שקים על סך 22,552 ש"ח. המשיב הפקיד הצ'קים לחשבון הפיקדונות על שמו, ולא העביר כל סכום לידי המתלוננים עד ליום 15.2.12, יומיים לאחר שהמתלוננים הגישו תלונה נגדו במשטרה וחרף פניות חוזרות ונשנות מצידם לקבל לידיהם הכספים המגיעים להם. בגין מעשים אלו יוחס למשיב עבירה של גניבה בידי מורשה, בהתאם לסעיף 393(3) לחוק העונשין.

בהתאם לאישום השביעי, המשיב ייצג את ירוסלב ונטליה ניישטוט (להלן: " המתלוננים") בתביעה שהוגשה נגדם בגין חוב לבנק מזרחי טפחות. הצדדים הגיעו להסדר לפיו המתלוננים יעבירו לבנק 25,000 ש"ח ויתחייבו לשלם סך של 100,000 ש"ח בתשלומים ל 10 שנים. ביום 28.3.10 העבירו המתלוננים סך של 25,000 ש"ח במזומן לידיו של המשיב על מנת שיעבירם לטובת הבנק, אם כי המשיב שלח את ידו בכסף לשימושו שלו ולא העבירם לבנק . בגין מעשה זו יוחס למשיב עבירה של גניבה בידי מורשה, בהתאם לסעיף 393(3) לחוק העונשין.

ב אישום השמיני מתואר כי במסגרת פעולתו של המשיב כעו"ד עצמאי, צמחו לו הכנסות בסך 906,667 ש"ח מעיסוקו כעו"ד עליהן הוא לא דיווח. ולצורך הסתרתן מרשויות המס הוא זייף או הכין פנקסי חשבונות כוזבים. בגין כך יוחס למשיב עבירה של השמטת הכנסה מתוך דו"ח שנערך על פי פקודה, בהתאם לסעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה; עבירה של קיום והכנה של פנקסי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 402(4) לפקודת מס הכנסה; עבירה של שימוש במרמה ערומה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.

בד בבד עם הגשת כתב אישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הדיון שהתקיים בפני הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים למרשו, אם כי ביקש להורות על שחרור מרשו לחלופת מעצר.

המבקשת, הפנתה במסגרת הבקשה לראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו, בכלל זאת: הודעותיהם המפורטות של המתלוננים, ותיעוד העימותים בין המשיב למתלוננים; הקלטות שהמתלוננים הקליטו את המשיב אשר במהלכם אישר המשיב כי הוא מחזיק בכספים; מסמכים בנקאיים המתעדים את מעבר הכספים, ואת תהליך הסתרת הכספים; עימות בין המשיב לאחותו רוקייה; גרסת המשיב, לפיה לא הייתה בהתנהלותו כל כוונה של מרמה או גניבה, אם כי לגישת המבקשת המדובר בגרסה שקרית ומתחמקת.

לגישת המבקשת, מעשי המשיב מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות, זאת לנוכח הישנות המעשים על ידו, התחכום שהתלווה למעשיו, ולנוכח ניצולו לחולשת קורבנות העבירות (אנשים שלא שולטים בשפה העברית או בעלי נכויות וכהנה); כמו כן בהתחשב במעמדו של המשיב והפרת האמון שניתן למשיב מכוח תפקידו הן אם על ידי לקוחותיו או על ידי הממסד, דבר המקשה על מתן אמון במשיב שישמור על תנאי מעצרו. מעבר לכך לגישת המבקשת קיים חשש להימלטות מהדין, זאת לנוכח אישורו של המשיב כי הוא אכן מחזיק בידו כספים אלא שהוא מסרב לגלות את מקום הימצאותם, מכאן כי יש למשיב היכולת הכלכלית להימלט מהדין, וכן קיים תמריץ לעשות כן לנוכח חומרת מעשיו והעונש החמור הכרוך בהרשעתו. זאת ועוד כי קיים חשש שהמשיב יפעל להשפיע על עדותם של עדים ובמיוחד על עדות אחותו, שהינה עדה מרכזית בתיק. כך גם קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, בהתחשב בכך כי המשיב מסרב למסור חלק מתיקי לקוחותיו וחלק מהמסמכים. המבקשת הוסיפה כי בנסיבות העניין אין ליתן משקל מה להיעדר עברו הפלילי של המשיב, שכן המדובר בסוג עבירות שככלל מבוצעות על ידי אנשים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי. וכן המבקשת הפנתה תשומת הלב כי המשיב נחקר בעבר במשטרה כך גם זומן להליך בפני לשכת עורכי הדין לבירורים בנוגע לתלונות שהוגשו נגדו, אם כי גם לאחר הליכים אלו, המשיב המשיך בביצוע עבירות. לנכוח האמור, ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בא כוח המשיב,ביקש להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר שיהיה בה לאיין החשש העולה מהמשיב. בא כוח המשיב, הבהיר כי בשלב זה אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אף שלמרשו קיימות טענות שיש בהן להסביר את התנהלותו ולעקור הפליליות מהמעשים. עם זאת ולשלב זה של ההליך, לגישת בא כוח המשיב גם אם הדברים יוכחו, הרי שאין כל הצדקה להורות על מעצר המשיב מאחורי סורג ובריח וניתן יהיה להסתפק בשחרורו לחלופת מעצר בית, בפיקוח ראוי וערבויות, ואף בהוספת איזוק אלקטרוני. עוד פורט כי בהיעדר אפשרות העסקתו של המשיב בעריכת דין, מוסר החשש להישנות עבירות מעין אלו, ובכך המסוכנות הפוטנציאלית העולה מהמשיב. ככל שהדברים עניינם בחשש להימלטות מהדין עקב יכולת כלכלית, נטען כי חלק מהכספים המשיב כבר החזיר ללקוחות והחלק האחר עשה בו שימוש זה מכבר. מכל מקום הסכום המקסימאלי שהמשיב השיג מביצוע העבירות הינו סך של מיליון ש"ח שאין בהם להוות תמריץ למשיב לעזוב הארץ, זאת במיוחד כשהמשיב נשוי עם שלושה ילדים ומרכז חייו בארץ. ככל שהדברים עניינם בחשש לשיבוש הליכי משפט, נטען כי כל כולם של המסמכים נמצאים בידי המבקשת, ואשר מהווים את הראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, כך שאין למשיב היכולת להביא להשפעה על הליכי משפט. בא כוח המשיב, הבהיר בנוסף, כי הזימון הקודם של המשיב למשטרה לא נעשה ביחס לעבירות שעניינן כתב אישום זה או הזהות להן במאפייניהן, אלא נעשה בעבירה של איומים על לקוח, שלא נכללה כלל בכתב אישום זה.

על כן ובהתחשב ביכולת לאיין החשש באמצעות חלופת מעצר, וכן בהתחשב בכך שהמשיב  נעדר עבר פלילי, כך גם במתן הדעת למורכבות התיק ולצפי בהימשכות ההליכים על פני תקופת זמן לא מבוטלת, ביקש בא כוח המשיב להורות על שחרור מרשו.

דיון ומסקנות

כאמור הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב. כך גם אני סבור ולאחר עיון בחומר הראיות שהונח בפני, כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב.

חומר הראיות לכאורה כולל את הודעות המתלוננים שתיארו את אופן התקשרותם עם המשיב, מעשי המרמה שביצע, וגניבת כספיהם.

מהם אפרט את הודעת אורהם יוסף מיום 27.4.12 המתארת את השתלשלות העניינים ככתוב באישום הראשון; והודעתו של קובי שבת מיום 8.2.2012.